1.
יום שישי. אוטובוס. אני עומדת באקורדיון ביחד עם שני חברים בעוד שהאיש היושב לידינו נועץ בנו עיניים בריכוז. דקות מספר עוברות, ואני ניגשת אליו ואומרת לו: "סליחה אדוני, אתה נועץ בנו עיניים ואני אשמח אם תפסיק". ברגעים הראשונים האיש מנסה להתעלם, אך כשהוא רואה שאני מתעקשת, הוא עונה: "ואת תפסיקי לדבר שטויות" – הוא קם ומתחיל לעשות את דרכו אל דלת האוטובוס – "ואל תשכחי לתקוע את הסיכה הזאת בשפתיים שלך במקום אחר" (בהתייחסו לעגיל שיש לי בשפתיים). בזאת, הוא יורד מהאוטובוס.
מוקדם יותר באותו היום, אני עומדת ברחוב ראשי בתל אביב ומתנשקת עם אדם מסוים. עובר אורח, בעודו עובר אותנו, מפליט: "בתיאבון, בתיאבון!".
מאוחר יותר, באותו היום עדיין, אדם זר עובר ליד חברה וקורא: "בייבי!" במבט צוהל.
שלוש פעמים ביום אינן השיא, וגם לא אנשים זרים.
2.
ערב פסח, המשפחה כולה מתאספת בבית סבתי.
בדרכי לשירותים, אני מביעה חשש קל שבנות דודותי הקטנות (אחת בגיל עשר, שני בן שמונה ושלישית בת שבע) יפתחו את הדלת בזמן שאני שם. בן זוגה של אחת מדודותי מגיב: "אז מה אם יפתחו, ממילא אין מה לראות".
מאוחר יותר באותו ערב, אני חוזה באותו אדם חובט בישבנה של אחת מבנות דודותי הבוגרות יותר.
מאוחר קצת יותר, ובני המשפחה (בעיקר הנשים) מחליפות ביניהן מתנות. אמי (להלן: X) יושבת ליד בן זוגה של דודה אחרת בעוד שהיא מקבלת במתנה תחתונים. הוא מסתכל עליה ושואל: "נו, X, מודדים?". היא מסתכלת עליו ומעמידה פני משועשעת, ולאחר מספר שניות, כשהרעש בחדר מתגבר, הוא צועק: "רגע, רגע, X רוצה למדוד".
3.
אבל לא רק גברים.
"תגידי, העגיל הזה בשפתיים לא מפריע לך להתנשק?", "לא קר לך עם המחשוף הזה?", "איפה עוד יש לך עגילים?" הן הערות שאני שומעת לא מעט גם מנשים (וכאן מדובר הן בזרות והן בבנות משפחה).
לאחרונה, נקראתי למשרד של דודתי (אצלה אני עובדת) לצורך שיחה על השיערות שברגלי.
4.
אני חיה בסביבה שבה גופי נתפס כנחלת הכלל, כפתוח לכל – החל מהערות ועד לנגיעות.
אני חיה בסביבה שחושבת שאם אני יוצאת מהבית אני מציגה את גופי לראווה.
אני חיה בסביבה שבה אם אני מתלבשת באופן בלתי שגרתי, או בוחרת לעטר את פני בעגילים שונים, הרי שאני מבקשת ודורשת את התגובות האלה (שאם לא הייתי רוצה אותן, כבר הייתי מתקנת את "הפגמים" בי).
אני חיה בסביבה שמרגילה את החיים בה לראות בי אובייקט – מילה שחזקה כל כך שכמעט אבדה משמעותה, ועדיין רלוונטית באופן מכאיב לחיינו היומיומיים.
אני חיה בסביבה שבה אנשים זרים חשים בנח לפלוש לפרטיות שלי ולאנטומיה שלי, להעיר הערות פולשניות וגם לחוש פיזית אם הם רוצים בכך.
אני חיה במערכת שמחנכת את אנשיה לחשוב שאני רוצה את ההטרדה הזאת, שאני רוצה את המגעים האלה ושאני רוצה את הפלישה הזאת. אני זו שגרמתי לה ולכן אסור לי להתלונן. אני האשמה והמטריד הוא הקורבן.
5.
בכל פרסומת, בכל סרט, סדרת טלויזיה, כתבת עיתונות, שיר רדיו שבו מוצגת אישה כאובייקט מיני ותו לא – דמי מותר.
עם כל טור עצות האומר לי כיצד אני צריכה להיראות וכיצד עלי להתנהג – דמי מותר.
עם פרסומו של ישבנה של קנצלרית גרמניה – דמי מותר.
עם כל התרחשות כזאת שעוברת בשתיקה – דמי מותר.
6.
בכתבה שהתפרסמה ב-Ynet על הטרדה מינית במבטים (ע"ע – נעיצת עיניים מהסוג שהתחלתי את המאמר איתה), אחת התגובות היתה: "גברים רבים מוטרדים מינית מהלבוש הפרובוקטיבי של נשים, החושפות אברים מיניים בפומבי. הגיע הזמן שגברים יגישו תלונות על הטרדה מינית מסוג זה".
אחרת היתה: "מי שלבושה בבגדים שמכבדים את גופה, אף גבר לא יעז לנעוץ בה מבטים לא הולמים, ומי שלא מכבדת את גופה זוכה לתגובה בהתאם".
היטיב לנסח מגיב שכתב: "אתן הנשים שהולכות עם כל מיני מחשופים, גורמות לגברים 'לנעוץ' בכן מבטים. אתן בעצם גורמות לבעיה, אז מה אתן בכלל מתלוננות?".
7.
כשסיפרתי לאמא שלי, לפני חודשים מספר, שאני לא מכירה בחורה אחת שלא הוטרדה מינית, היא ענתה לי: "עם איזה מן אנשים את מסתובבת?".
נשלח על-ידי bidyke. פורסם במקור באתר בית נשים פמיניסטי ב-2006.
הכצעקתה (2010-2015) 
אתן יכולות לסקול אותי או למחוק את התגובה הזאת בזעם אבל לדעתי יש כאן לא מעט צביעות.
תארי לעצמך שאת יושבת באוטובוס ליד גבר כלשהו שבשלב מסויים מוציא את הציוד מהמכנסיים לאיוורור. הוא לא נוגע בך, לא מדבר איתך, את יודעת מה? גם לא מסתכל עלייך. עדיין זו התנהגות בהמית וגסה וגם פלילית במדינה שלנו ובצדק. עכשיו נמשיך את הסיפור, נניח שאת לא מזעיקה משטרה אלא הולכת לשבת באוטובוס מול אברך חרדי כשבמקרה יש לך מחשוף עמוק במיוחד. האם לא ברור לך שאותו אברך מרגיש בדיוק כפי שמרגישה בחורה שמישהו מאונן לידה? גם הוא מותקף מבחינתו, וכל הנימוקים שתגידי – שיסתכל הצידה, שיקום וילך, מה יש? הוא לא יכול לשלוט בעצמו? את כולם יכול להגיד הסוטה שמאונן ליד נשים.
כן, מי שהולכת עם מחשוף מכובד מציגה לראווה חלקי גוף מסויימים שלה ועכשיו כל אחד, יכול לשזוף אותם בעיניו. בתרבות שלנו זה לא מקובל ולכן הגיוני שיהיו כאלו שיבהו. אני יודע שיש כל מיני סוגים של בהייה, יש התעכבות של שניה על המראה המעניין ויש לטישת מבטים חוצפנית, מאד קשה להגדיר בחוק ממתי האיש שמולך הופך מגבר בריא עם יצרים נורמליים שחזה של אישה מושך אותו לסוטה מזיל ריר.
יש תרבויות שבהן גברים ונשים הולכים ערומים, אני מניח שאף אישה לא תלך בעירום ברחובה של תל אביב ותצפה שאנשים לא ילטשו מבטים, אני בטוח שגבר שילך ערום יגרור שיחת טלפון נזעמת למשטרה.
לעניות דעתי, השיחה עם הדודה על השערות ברגליים היא פלישה בוטה וגסה הרבה יותר לחייך ממבטים למחשוף שלך כפי שאת מתארת. כאן השאלה היא לא האם המראה שלך 'תוקף' אנשים בגלל שאת מציגה לראווה את הרגליים אלא בגלל שהרגליים האלו לא סקסיות מספיק בשביל הלקוחות/העובדים וזו כבר חוצפה ממש.זוכרים את המבחנים ל'אמריקן איידול' האחרון? היה שם מתמודד יפה תואר ששר היטב (הוא הגיע למקום די גבוה בתחרות) ובכל זאת שתי שופטות דרשו ממנו להוריד חולצה במבחן הקבלה. אם שופטים גברים היו עושים את זה לאישה הם היו מפוטרים במקום.
מוזר לי שאתה מניח שבגלל שקיבלתי הערות, הייתי לבושה בצורה יוצאת דופן.
למען הסר ספק: המחשוף שלי (כשעוד הלכתי עם מחשופים) לא היה גדול מהממוצע. מרשה לעצמי לצטט את הטור הנפלא שכתבה יעל רגב בנושא (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3850649,00.html) ולהגיד: "כשאני הולכת עם מחשוף זה כביכול מטריד, אבל מניסיוני, איכשהו, גם כשאני לובשת סוודר גולף יוצא לי מחשוף." זו תופעת לוואי של חזה גדול. וכשאני אומרת את זה, אני מתכוונת: נשים עם חזה גדול עוברות פטישיזציה על ידי החברה (אם לקלל: המבט הגברי ההטרוסקסואלי), כזו שגורמת לגברים להניח שזה בסדר להטריד אותנו מינית או לנעוץ בנו עינים אם יש לנו חזה גדול.
ולא שזה הנושא פה, בכלל. גם לא משנה אם הייתי לבושה בלבוש מינימלי, או לא הייתי לבושה בכלל, אין הצדקה לנעיצת מבטים, להערות או ליחס שכזה. התגובה שלך מהדהדת את הטובקבים שציטטתי מוויינט, ויש לזה שם: האשמת הקורבן.
הדוגמה שלך על הסוטה שמאונן ברחוב לא רלוונטית לשום דבר פה. המאונן-בפומבי עושה מעשים מיניים מפורשים, שהסביבה לא מעוניינת להשתתף בהם (וכידוע, גם התבוננות היא השתתפות), והוא עושה אותם *בגלל* שהוא בפומבי, ו*בגלל* שתחושת האיום שזה גורם לסביבה היא חלק מהענין. להבדיל אלף הבדלות, לבישה של מחשוף (ולא משנה באיזה גודל) אינה מהווה מעשה מיני ואינה מהווה תקשורת עם הסביבה, בשום קנה מידה שניתן להשוות לאוננות בפומבי. אפשר להתווכח על למה נשים לובשות מחשוף (וגם על זה יש לי הרבה מה להגיד) – אי אפשר להתווכח עם זכותנו ללבוש אותו מבלי להיות מוטרדות.
רק למען המידה הטובה, ולמען הרחבת הדעת, ממליצה לך לקרוא עוד על חוויות של נשים במרחב הציבורי ועל יחסי כח בין גברים לנשים, ולהבין קצת מתחושת האיום התמידי אשר נשים חיות בה בחברה שלנו. שים לב: אנחנו לא יכולות לצאת לרחוב מבלי שנוטרד. אף פעם. לא משנה מי אנחנו, לא משנה איך אנחנו נראות, ולא משנה איך אנחנו לבושות*.
אנחנו אשמות? אני בספק.
* כמות ההטרדות שאנחנו מקבלות מושפעת על ידי הפקטורים האלה. האם נשים כהות-עור מוטרדות יותר? האם נשים עם חזה גדול מוטרדות יותר? האם ביסקסואליות ולסביות מוטרדות יותר? האם נשים טרנסג'נדריות מוטרדות יותר? לא קראתי סטטיסטיקות בענין – תחושת הבטן שלי אומרת שכן.
צביעות היא החלה של סט ערכים אחר על הזולת מאשר זה שאתה מחיל על עצמך – זה היה תקף, לו נשים היו בוטשות ומטרידות מינית, גברים שלובשים גופיות ומכנסיים קצרים בעודן תובעות התייחסות אחרת לעצמן.
גבר שיילך עם גופיה שחושפת את החזה והזרועות, עם מכנסיים קצרים מאוד, לא יגרום להרמת גבה אחת בכל מקום שיפנה. רק שיהיה ברור, אתה משווה לבוש חשוף, לאקט מיני – אוננות פומבית. וזה בדיוק מה שהמאמר הזה מתנגד לו – לבוש חשוף אינו אקט מיני, או הזמנה ארוטית – הוא שקול בדיוק ללבוש חשוף כשגבר לובש אותו – זו בחירה אישית שקשורה לאופנה, אקלים, נוחות, או כל דבר אחר.
לגבי החרדי החרד מלראות אישה, זו בסה"כ דוגמא קיצונית למסר שאתה מעביר – האישה היא סוקובוס, שדה מפתה שהגבר אינו יכול לעמוד בפניה – החרדי שואף להתגוננות מפני השדה על ידי הסתרה שלה ודיכויה (כאשר הוא יכול), הגבר החילוני ממיר את ההתגוננות בתקיפה – מילולית, פיזית, בוטשת והתוצאה היא אותה תוצאה – דמה מותר.
יפה אמרת, זיו.
כשגבר חרדי "מוטרד" מאשה שלא לבושה בהתאם לקוד של החברה שלו, ההצעה המידית היא להגביל את האשה ( את הלבוש שלה, את המרחב שלה, את חופש התנועה שלה ), כשאשה מוטרדת ע"י גברים בהערות, מבטים, נגיעות, שאלות פולשניות, ההצעה היא… להגביל את האשה ( אל תלכי במקומות האלו, אל תתלבשי ככה ( וככה וככה וככה ) אל תדברי ככה ,אל תסעי בתחבורה הזאת… )
זיו ומה עם גבר שהולך ערום לגמרי ? מה יש? הוא הרי לא לקח את מה שיש לו שם בין הרגליים מאף אחד ולא גנב את זה אז למה הוא צריך להחביא את האיברים שלו ? ושוב הטענה הידועה – מי שלא רוצה שלא יסתכל.
כן, יש סט של כללים אחרים לנשים וגברים, לא מאמין לי? עובדה שאם אלך על חוף הים בחזה חשוף אני אהיה בדיוק כמו שאר הגברים שם אבל הכותבת תבצע עבירה פלילית אם תלך בחזה חשוף גם על חוף הים. עכשיו אפשר לעטות הבעה נעלבת ולהגיד 'למה? האם היא מבצעת אקט מיני רק בזה שהיא נוהגת כמו הגבר?'
תראה, הכי קל לי לקבל את אות יקיר המדור על ידי זה שאכתוב פה גינוי חריף לכל גבר שאי פעם נחה עינו על מחשוף של אישה, מה לעשות שאני לא מוכן להיות צבוע. גם אתה וגם הכותבת התעלמתם ממה שכתבתי על מתמודד ב'אמריקן איידול' שהתבקש להוריד חולצה בשביל להתקבל, כאמור גברים שהיו נוהגים באותו אופן היו מותקפים בפראות על ידי כל אירגון פמיניסטי באמריקה ומחוצה לה אבל איכשהו כשנשים עושות את זה הן יוצאות מהעניין ללא פגע. מה שמוכיח שאין שיוויון בין המקרים, אישה שהייתה נאלצת להוריד חולצה באודישן של אמריקן איידול הייתה יכולה להתפרנס טוב מתביעת הנזיקין שהיתה מגישה נגד התוכנית אבל כאמור הכללים שונים בין גברים לנשים
מאוד לא נעים לי שגבר א' מתווכח פה עם גבר ב' לגבי נשים. זיו, אני מעריכה מאוד את הסולידריות, אבל מזכירה שאחד הדברים החכמים עבור גברים פמיניסטים הוא לתת לנשים לדבר בעבור עצמן. עדו, אני מאוד לא מעריכה את העובדה שהפנת את התגובה שלך לזיו ולא אלי.
לא הגבתי לגבי אמריקן איידול, כי הטרדה מינית של גברים על ידי נשים היא לא הנושא כאן (בפוסט, בבלוג, ובדיון הפוליטי-חברתי על הטרדה מינית של נשים ברחוב, שלשמו התכנסנו הלום). בכל מקרה, המקרים אינם ברי השוואה, בין היתר כי יחסי הכוחות בין נשים לגברים בחברה הם שונים. אגב, אין באמור להקל ראש בהטרדה ותקיפה מינית של גברים על ידי נשים – התופעה קיימת וראויה להתייחסות מעמיקה. אבל האנאלוגיה פשוט לא מחזיקה משום שהסיטואציות שונות לחלוטין.
יש דבר כזה, במחשבה רדיקלית, הוא נקרא רגישות: רגישות לסיטואציה, רגישות לניאנסים, רגישות ליחסי כח, רגישות לרצונות ולצרכים של כל המעורבות/ים. נקודת המבט שלך מוחקת כל סוג של רגישות כזו. חבל.
עדו, בחברה שבה אנחנו חיים, מכל מיני סיבות, לא נהוג לחשוף את איברי המין בפומבי. ואני לא מבין למה אתה הולך לדוגמא הזו, מכיוון שאף אחד כאן, לא מנסה להגן על זכותן של נשים להסתובב ערומות ברחוב או בחוף הים מבלי שיתייחסו אליהן כאובייקט מיני.
אני לא ממש יודע מה בדיוק אתה מנסה להוכיח עם דוגמת אמריקן איידול – אני לא צופה בתכנית הזו, ולהזכירך – זו תכנית בידור אמריקאית – הנקודה העיקרית היא, שנשים הן עדיין אוכלוסייה מדוכאת – ובדרך כלל, לאוכלוסייה שכזו יש פריבילגיות מסויימות שלבעלי הכוח אין – כמו שכושים יכולים לקרוא אחד לשני Nigger אבל זה לא מקובל שאנשים לבנים ישתמשו במילה הזו.
לפי מה שאתה כותב (וזה מסתדר יופי עם הראייה החרדית), אישה שלבושה בצורה חושפנית, שקולה לאישה ערומה שמבצעת אקט מיני בפומבי. אז אולי שווה שנעביר חקיקה שתכריח את כולן ללבוש ניקאב (http://goo.gl/sSSP) ואז גברים יפסיקו להתייחס לנשים כאל זונות ערומות. מה דעתך?
ואין לי בעיה עם גברים שמסתכלים על מחשוף של אישה, בדיוק כפי שאין לי בעיה עם נשים שמסתכלות על גברים בצורה מינית – זה חלק מאיתנו – יש לי בעיה כשגברים רואים נשים רק כאובייקט מיני שהם יכולים לפלוש אליו ולהטריד אותו.
bidyke, לא ממש ברור לי למה לא נעים לך. אמנם אני גבר, אבל זה לא מונע ממני להיות מושקע רגשית באינטרסים של המאבק הזה. להזכירך, מדי פעם, גברים מצליחים ליצור קשר עם נשים ולהפוך לבני זוג שלהן, לפעמים גם להיות אבות לבנות.
אשמח אם תסבירי למה זה לא נעים לך – עדו הגיב לפוסט שלך, אני הגבתי לו והתפתח דיון ביני לבינו.
בקיצור נמרץ: משום שחלק מהבעיה ביחסי הכוחות בין נשים לגברים הוא שגברים מדברים ונשים שותקות, וגברים מדברים על נשים, ונשים לא מדברות על עצמן, ומקשיבים לגברים, ומתעלמים מנשים. יש דוגמאות אינספור לענין הזה, הן בסטטיסטיקה, הן בהיסטוריה והן בתרבות, בכל רמה החל מהאישית, עובר בציבורית וכלה בתרבותית – לא כאן המקום להכנס אליהן. על כן, מקובל אצל גברים פמיניסטים להביע סולידריות עם נשים על ידי צמצום של נפח הדיון שהם תופסים – בעיקר כשזה נוגע לדיון על נושאים פמיניסטים ו/או נושאים שקשורים לנשים. זה עוזר לעשות שינוי בכל הנוגע ליחס החברתי-תרבותי-פוליטי לדיבור של נשים והבעת דיעה על ידי נשים.
מצטער, לא קיבלתי את התזכיר הזה. בעיני, השתיקה הגברית סביב הדברים האלה, עושה בדיוק ההיפך, היא נותנת לחארות את התחושה שהם לא לבד, ושהשתיקה מסמלת הסכמה.
אני מתנגד נחרצות לדברים שאת אומרת, המאבק הזה, הוא לא מאבק של נשים בלבד.
כשאני מגיב לפוסט, התגובה שלי לא באה על חשבון תגובה אחרת – לא תפסתי מקום של אישה על במה כלשהי – אלא צירפתי את הקול שלי לדיון.
לשתוק?
תעשה מה שאתה רוצה, אני הצבעתי על הבעייתיות שבענין ונתתי קצת מידע על העמדה הגברית-פמינסטית שאני חובבת, ועל הסיבות לה. חומר למחשבה, מה שנקרא.
בוודאי, האם גם את תחשבי על הדברים שכתבתי? חומר למחשבה, את יודעת.
אני חושבת שגברים פמיניסטים צריכים לדבר על דברים שהם לא מדברים עליהם: על עצמם, על רגשות, על פגיעות (vulnerability), על הצורות שבהן הם מדוכאים על הפטריארכיה, וגם על הצורות שבהן הם מדכאים – וכל הדברים האחרים שהחברה אוסרת עליכם לדבר עליהם (או לחשוב עליהם, או להודות בהם). אני חושבת שככל שנוגע הדבר לעניינים של נשים, מוטב לגברים פמיניסטים להתמקד בתמיכה במה שנשים אומרות – וזה כולל, בין היתר, לדעת מתי מוטב להם לא להביע דיעה כלל. והנה, אתה רואה: אני כתבתי תגובה למר סקסיסט כאן למעלה, ואתה כתבת תגובה. אליך הוא התייחס, ממני הוא התעלם. זה לא קשור אליך, וזה לא קשור אלי – זה קשור ליחס חברתי וליחסי כוחות שקיימים, ביחד עם ולמרות כל הרצון הטוב שבעולם. במקרה כזה, תפקידך (לעניות דעתי) בתור גבר פמיניסט, הוא לציין בפני מר סקסיסט שהוא מתעלם מדבריה של האישה* שכתבה את הפוסט וענתה לו, לטובת דיון בנושא עם גבר, ושיואיל בטובו לשים לב גם למה שנשים אומרות, על הנושא הזה בפרט, וגם בכלל.
אגב, לדוגמה מצוינת-מהממת של דיבור מהסוג שכתבתי עליו למטה, אני ממליצה בחום על הפנזין הפמיניסטי של הבנים, ששכחתי את שמו, אבל שניתן להשיג ברוגטקה בר ו/או בסלון מזל (או לשאול עליו ולברר למי יש). לקרוא, לקרוא, לקרוא.
(*לא בדיוק אישה, אבל נניח לזה כרגע)
* על = על ידי
נו זיו אתה רואה? עצם העובדה שפתחנו דיון בין שנינו כבר הופך אותנו לחזירים שמתעלמים מזכותה של האישה להתבטא. אם אני מסתכל על בחורה יפה ברחוב אני לא גבר נורמלי עם יצרים נורמליים ואם אני אתחיל עם בחורה – אתה יודע צריך לדבר בשביל זה – בהחלט יכול להיות שעצם העובדה שפניתי אליה בלי אישור חתום בשלושה העתקים הופכת אותי למטרידן מיני. על זה ניסיתי להגיב. יש תחומים שהם בהגדרה 'אפורים' ואי אפשר להכניס אותם למסגרת, כמה זמן מותר להסתכל על חזה של אישה בלי שזה יחשב הטרדה? מותר בכלל להוריד את המבט מתחת לגובה הסנטר? וליצור קשר עין? ולומר משהו בלי שזה יחשב הטרדה?
כן, לכושים מותר להגיד אחד לשני NIGGER אבל לא, אני ממש לא חושב שמותר להם להכות לבנים בגלל שזיכו את רודני קינג ולצאת זכאים בגלל 'זעם שחור'. נכון, נשים מופלות לרעה בחברה שלנו, זה נותן להן זכות להפשיט מתמודד בתוכנית ריאליטי כי 'להן מותר' ? כנראה שכן, כי הטרדה מינית של גברים זה לא במדור הזה וגם חילופי דברים בין גברים לא.
עדו, הניסיון שלך להתאגד איתי נגד כותבת הבלוג הוא עלוב. אנחנו לא עומדים באותו צד של המתרס. אני יכול להכיל מחלוקת מסויימת עם כותבת הפוסט ועדיין להתנגד נחרצות לדברים שאתה כותב.
והרשה לי להפנות את תשומת לבך שאכן התעלמת מהתגובה שלה ובחרת להגיב רק לי – למה עשית את זה? למה אתה לא מתייחס בצורה עניינית לטענות שעולות כאן – אתה שוב ושוב מתייחס לאמריקן איידול בתור הוכחה ניצחת לדבר כלשהו ומתעלם מהדברים שנכתבו כאן.
לגבי הטרדה – אתה מוזמן לשאול את עצמך את השאלה הזו – כמה זמן תתן לגבר(או אישה שאינה מעניינת אותך) לבהות בך בצורה מינית לפני שתרגיש מוטרד? כשתלך ברחוב וגבר חסון ושרירי יילך מאחוריך ויעיר הערות מיניות – האם תרגיש בנוח?
ובכלל, השאלות שלך הן מיתממות – אני ניגשתי לנשים לא מעט בחיי – אבל מעולם לא הטרדתי אף אחת – כשניגשתי, עשיתי את זה בכבוד שאני מצפה לקבל, כשהסתכלתי, הסתכלתי בצורה שאני מצפה שיסתכלו עליי. בצורה מכבדת, אנושית. הבלוג הזה, לא עוסק בעניינים האלה – אלא בהטרדות.
bidyke – זה אכן מעניין שהוא בחר לענות לי ולהתעלם מהדברים שלך. יכול להיות שזה קשור ליחסי הכוחות, או למשהו אחר. נראה מה מר סקסיסט יענה לשאלה שלי.
לקחתי חומר למחשבה.
או קי , בוא נתייחס לתגובה של הכותבת "גם אם הייתי לבושה בלבוש מינימלי או לא לבושה כלל אין הצדקה לנעיצת מבטים " נו באמת, כלומר אם תיכנסי לאוטובוס עירומה כביום היוולדך אז כולם אמורים להעמיד פנים שהפרסומת לפיס בחוץ יותר מעניינת אותם?
בוודאי שהוטרדתי על ידי גברים, לא מינית אלא פיזית, גברים הם עם אלים, מה שכלפי גבר אחר זה מבט מאיים, דחיפה או מכות כלפי אישה זו הצעה מגונה, או שליחת ידיים, בשני המקרים מדובר באלימות וברור שאני לא מאשים את הקורבן. אני כן טוען שלבוש בחברה שלנו מעביר בהחלט מסר ולהעמיד פנים שזה לא כך זו צביעות, וכשם שישנן התנהגויות שהן הטרדה כך יש התנהגויות שהן התגרות.
אני מבין שאני אכן סקסיסט בזוי, משום מה נראה לי שאישה שהולכת בלבוש חושפני משדרת משהו אחר מאישה שהולכת בלבוש צנוע, אבל אל תדאגו יותר בגללי. ברור לי שכל מה שלא יהיה הסכמה נלהבת עם מה שכתוב כאן מיד יתייג אותי תחת אנס/סוטה/איש טאליבן לכן
לא אטריד יותר ואלך לחפש לי אתר טוב של ש"ס כדי לשטוח שם את הגיגי.
עדו, הנקודה היא שאתה טועה טעות מרה. אין, לא היה ולא יהיה לעולם קשר בין לבוש לבין אלימות מגדרית. נשים שמקפידות ללבוש חולצות סגורות עם שרוולים ארוכים גם באוגוסט (במקרה אני כזאת, ולא מטעמי צניעות) מוטרדות מינית בתדירות לא פחותה מנשים בגופיות ובמכנסיים קצרים. אולי תופתע לשמוע שאין דבר שמושך יותר הטרדות מכובע רחב שוליים שמסתיר את הפנים (עשרות הצקות ביום, גברים לא יכולים לשאת את העובדה שפני האשה מוסתרות מהם ולא מוצגות לראווה כדי שיוכלו לנעוץ מבטים ולחוות דעה).
ניסיון חיי לימד אותי שהדבר היחיד שמשפיע על הסיכוי להיות מוטרדת הוא גיל (ככל שאני מתבגרת תדירות ההטרדות פוחתת).
אני מבינה את הצורך שלך להיאחז בלבוש כדי למצוא איזשהו רציונל מאחורי האלימות, זה דחף אנושי טבעי; אנשים תמיד מחפשים סיבות לאלימות שרירותית, כי זה מאוד מתסכל. אבל הסיבות הן עמוקות ומורכבות יותר, הן נטועות בסטרוקטורות חברתיות ואין בעומק של מחשוף כדי להסבירן.
רוני, כל מה שאני יודע הוא שכגבר אם אני רואה מחשוף נדיב מולי העיניים שלי נמשכות אליו, זה הכל, בוודאי שאישה יפה גם אם חנוטה בבגדים צנועים מושכת מבטים גם כן, בוודאי שאין לי זכות לשבת ולנעוץ מבטים חודרים באישה שמולי, גם כלפי גבר זה יחשב להטרדה אם כי לא מינית. כל מה שאני מנסה לטעון הוא שמגוחך שאישה תלך ברחוב עם לבוש חושפני ובאותו זמן תכעס על כך שגברים מביטים בה. הנקודה היא שמדובר בתחומים 'אפורים' שגם צריכים להישאר כאלו, איזו מילה תיהיה התחלה של רומן סוער ואיזו תיהיה הצקה? איך בדיוק פונים לאישה שרוצים בקרבתה בלי להיחשב למטרידים אבל אם סיכוי שממש תהיה כאן התחלה של קשר? נתתי את הדוגמה של התוכנית האמריקאית כדי להראות שהיחסים בין גברים לנשים אינם שיוויניים וטוב שכך, מהסיבה הזאת אין דין הערה חוצפנית של אישה לגבר כדין מצב הפוך, מסיבה זו גם אין דין גבר שהולך עם חולצה צמודה כדין אישה שעושה אותו דבר וכן, אני בהחלט חושב שיש תוקפנות או לפחות התגרות בכך שאישה חושפת אברי גוף מול גברים זרים (או נשים, אגב) במקומות ציבוריים (גם כאן נסיעה באוטובוס היא לא כמו רביצה על חוף הים) , ישנם דברים שפשוט לא נכנסים לתוך נוסחאות מסודרות וטוב שכך.
הרשו לי להתערב בנקודה הזאת – לא עשיתי זאת עד כה, כי הדיון היה עוד יחסית פרודקטיבי, ואנחנו מברכים עליו.
עדו, עיניים יכולות להימשך להרבה דברים. הנקודה היא שאם האדם לא טורח להסיט אותן למקום אחר כשהוא זוכר שמהצד השני נמצא אדם, או חמור מכך: שהוא ממשיך להביט, להעיר או לשלוח ידיים גם לאחר שנאמר לו במפורש שהדבר לא מקובל על הצד השני (או אם הצד השני קופא/ת באימה), הדבר הראוי לעשותו הוא להסיט את המבט ולהפסיק את ההטרדה – עדיף עם התנצלות כנה בצד. כאן אומרים לך שהדבר לא מקובל ופוגע בזולת, ואתה ממשיך להתעקש שזהו הדבר הנכון לעשות כי טוב שהיחסים בין גברים ונשים אינם שיוויונים. בנוסף, הדבר שלא כדאי לעשותו בתגובה להסבר והבהרה הוא להאשים את האישה על זה שהיא מפתה את הגבר. הבנתי שלשיטתך, כל הנשים צריכות להסתובב בלבוש צנוע כל הזמן וזה יפתור את הבעיה. במציאות, הסטטיסטיקות ממדינות בהן נכפה על נשים להסתובב בלבוש צנוע והנוגעות להטרדות ותקיפות מיניות אינן שונות בהרבה ממדינות בהן לנשים מותר להחליט לבד מה ילבשו. אפשר, ברשותך, לסכם אם כך שסוגיית הלבוש אינה הסוגייה הרלוונטית לדיון, אלא כבוד?
אפשר לחיות גם בלי "הערות חוצפניות" או האשמות, ולא משנה עם איזה גוף נולדת. אפשר לכבד אדם, גם אם היא אישה, וגם אם היא בגופיה ומכנסונים. קוראים לזה לכבד את הזולת, וזו היא תשובתי גם לשאלתך: "איך בדיוק פונים לאישה שרוצים בקרבתה בלי להיחשב למטרידים אבל אם סיכוי שממש תהיה כאן התחלה של קשר?" – בכבוד, כך פונים אליה. זוהי גם הנוסחה המסודרת והמשותפת היחידה שיש לכל מסגרות החשיבה הדתיות והפילוסופיות שמכבדות את עצמן להציע, וטוב שכך.
עדו, בלי להעליב יותר מדי, אתה מדבר שטויות, אבל לא יותר שטויות ממישהו שלעולם (אני מנחשת) לא היה אישה.
הדוגמה שלך לא קשורה – יש חוק שמונע ממך וממני להסתובב בעירום וטוב שכך. עם זאת, לאדם מותר לבחור מה ללבוש. כמו שעובדים איתי אנשים שהולכים במכנס קצר וגופיה פתוחה, גם לי מותר. וכמו שהם לא זוכים להערות מבזות, גם לי מותר. אז מה אם אני יפה יותר? זה אומר שאסור לי יותר לבוא עם מחשוף לעבודה? ברור שיש בגדים שמתאימים לעבודה ובגדים שלא, וקח את מילתי (כי זה מה יש) שאת הבגדים שלא מתאימים לעבודה אני שומרת לפאב.
העובדה היא, שאני עובדת עם המון גברים שמסוגלים לנהל איתי שיחה בלי לבהות לי בחזה ורק עם אחד שלא, והעובדה היא שרק אותו גבר (טוב, זכר, לא "גבר") העיר הערה לגבי החזה שלי, בניגוד לכל כלל נימוס וטעם טוב. רוצה לומר, זה לא אני, זה הוא, וזה כל דפוק שחושב שזה בסדר לבהות או להציק לי כי אני אישה, כי אני יפה, וכי אני לא משתדלת להסתיר את זה.
יש מקרים בהם קשה לא לבהות, אני מסכימה, גם לי זה קורה, אבל:
1. אני אתבייש בזה ואם זה לא באמצע שיחה אני אסב את פניי למקום אחר לגמרי.
2. אני בטח ובטח לא אקח את זה למקום של הערת הערות מעליבות וחודרניות.
"עדו, בלי להעליב יותר מדי, אתה מדבר שטויות, אבל לא יותר שטויות ממישהו שלעולם (אני מנחשת) לא היה אישה."
התבטאות אומללה, ואני מקווה שלא באמת התכוונת למה שאמרת כאן. שכן אם כן התכוונת, זאת לא סתם התבטאות אומללה, אלא התבטאות בזוייה. בניגוד לכל הודעה אחרת כאן, ובניגוד לכל נורמה אנושית בסיסית ראוייה, את באה ומטיחה אשמה לא באדם ספציפי – אלא במגזר של האנושות. נכון, אלו ש"מעולם לא היו נשים" הם מיעוט בעולם, אבל זה לא אומר שהגישה הזאת לגיטימית. והאמת, אני מופתע מכך שהאדמינית לא מחקה אותה בעצמה. שכן, הודעה הפוכה בוודאי היתה נמחקת.
אז כאמור, אני באמת מקווה שלדעתך גברים אינם אינהרטנטית טפשים. כי אם כן, אז המצב רע.
(על אחת כמה וכמה באתר המוקדש ללוחמה בנגעי הביגוטיות. על אחת כמה וכמה.)
כתבת שאני מדבר שטויות ואחר כך חזרת על מה שאמרתי רק בניסוח אחר, כתבתי שזה לא בסדר להטריד – רק שההגדרה 'הטרדה' היא לא ממש ברורה וחד משמעית ואני עומד מאחורי זה, את מודה שגם את לפעמים בוהה במישהו חתיך , כמובן שכאשר את תופסת את עצמך את מפסיקה, גם אני. אבל עצם העובדה שהסתכלת על בחור יפה לא הופך אותך למטרידנית אלא לבחורה עם דחפים נורמליים, אותו דבר גם לגבי.
להבין את הצד השני, כשהייתי צעיר, חסר ניסיון וביטחון ללא כל קשרים או כישורים חברתיים, ראיתי באוטובוס מישהי שמצאה חן בעיניי. הייתי מופנם ומשותק אבל רציתי שתשים לב אליי. מתוך טמטום וחוסר הבנה, בהיתי בה בתקווה שתשים לב ותפתח בשיחה איתי. באופן לא מפתיע, ובצדק, היא צעקה עליי. הייתי נבוך ולא ידעתי איך להגיב, מה שלא הוסיף כמובן לביטחון שלי. כיום כמובן אני יודע שלא הייתי בסדר, אבל אז לא חשבתי ככה, פעלתי מבורות, ממצוקה ומחוסר ביטחון. עדיין אני לא חושב שעשיתי לה אובייקטיזציה או הטרדה בעלת אופי מיני.
ובזאת, חברות, הפוסט הזה נסגר לתגובות חדשות לתקופת צינון. אנא התרעננו בקריאת כללי הדיון החדשים.